בכל שאלה: 052-6135807

 

 

כואב מאוד לראות ילד משמין בעולם שסוגד לרזון. הילד מסיים ארוחה ומבקש תוספת, אחר כך, הוא רוצה קינוח או קינוחים, ושותה המון שתייה מתוקה, ובין לבין לוקח כסף ויורד לחנות ממתקים, עושה מעט מאוד פעילות גופנית, אם בכלל.

 

הבגדים לא נסגרים עליו, הבטן יוצאת החוצה, לעיתים גם צוחקים עליו בבית הספר, וגם בבית האחים יורדים עליו "תראה אותך, איזה שמן". וגם אנחנו כהורים מוסיפים ע"י אמירות מעודנות כמו "תפסיק לאכול" , אתה כבר שבע", "למה אתה צריך את זה?" "תראה איך אתה נראה".

 

הורה דורש. הורה מקיים

כהורים אנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו, אנו רוצים שיהיה להם קל בחברה ובכלל. הורים מודאגים רבים מגיעים אלי עם ילד שהתחיל להתמלא מעט, "זורקים" אותו לחדר שלי, (באנחת רווחה) "הנה הוא, טפלי בו". לעיתים הם גם טופחים לו על הבטן ואומרים "תראי את החבית", או "תראי איזה כרס הוא גידל" או "זאת מטחנה מהלכת"," איך היא לא מחזיקה את עצמה?!"," לאן היא רוצה להגיע?!!".

 

במבט חטוף על ההורה עצמו אני נוכחת לדעת שעל פי רוב גם הוא בעצמו בעודף משקל מתקדם. כלומר ההורים מצפים מילדיהם הקטנים והחל מגיל 6-7 לשליטה עצמית, שאף הם אינם יכולים לה. הם בטוחים שמכיוון שהילד חכם ואינטיליגנט הוא צריך לדעת שלוט בעצמו. האם בהכרח אדם אינטיליגנטי יש לו כוח רצון ולכן לא יהיה שמן?

 

חשוב לזכור שלא הגיוני שנבקש או נצפה מילדים לדבר שאנו לא מסוגלים. גם אם ביקשנו בטח שלא נכפה או נכעס שהדברים לא מתבצעים. אי אפשר לבקש מהילדים לעשות כושר אם אנחנו לא עושים, ואי אפשר להגיד להם לאכול ירקות אם אנחנו, ההורים המבוגרים, לא אוכלים. כשהילד רואה אותנו מתנהגים בצורה מסוימת, הוא רואה שזה אפשרי ומאמין שכדאי לו להיות דומה לנו, אנו מהווים מקור לחיקוי. אינסוף של מחקרים מראים שהדרך שנמצאה יעילה בעבודה מול ילדים היא להיות מודל חיקוי.

 

מעליב זה משמין

לרוב שיחה רצופת העלבות, נסיונות למנוע אוכל או לפתח אצל הילד רגשות אשם על שאכל, לא מניבה את התוצאות הרצויות אלא להיפך. הילד מתחיל להתבייש בעצמו, ולכעוס על עצמו. מצד אחד הוא רוצה לרצות את הוריו, רוצה להיות רזה אך מצד שני הוא רוצה לאכול והוא מרגיש רעב. ועכשיו הרעב שלו רק גדל, כי האוכל אותו רוצה לאכול הפך ל"אסור" ואי לכך הרבה יותר מפתה. לא נעים לו לאכול ליד המשפחה או חברים. אז לבי"ס הוא לא תמיד יקח סנדביץ, יחזור הביתה מוטרף מרעב ויאכל פי חמש או שיאכל כשאף אחד לא רואה וזה - לפעמים בשעות הקטנות של הלילה. כלומר הילד עלול לפתח הפרעת אכילה, לאכול תזונה לא בריאה בשעות לא תקינות. הוא מתחיל לפתח דימוי עצמי ודימוי גוף שלילי. להתבייש בעצמו וברצון שלו לאכול שזה דבר טבעי והגיוני.

 

לא לשחק עם לב של ילד: עשה ואל תעשה

הכי חשוב לא להגיד לילד "אתה שמן", אכלת מספיק". אנחנו לא יכולים לדעת מה הילד מרגיש בבטן ואי אפשר להתווכח עם הרעב שלו. התנהלות כזו תגרום לילד לא להקשיב לרעב של עצמו ולהתחיל לאכול מתוך נסיון לרצות את ההורים. לפתח רגשות אשמה ולא להצליח אי פעם לעמוד במשימה.

 

אנחנו כן יכולים לשאול האם הוא רעב, או להזכיר לו לאכול לאט. כן יכולים לקבוע שאוכלים רק ליד שולחן האוכל בישיבה עם צלחת. כן יכולים לדאוג לאכול בריא בבית. כן יכולים לפרגן לו ולציין התנהגות טובה שאנו רוצים לחזק. "כל הכבוד שאתה שותה יותר מים", "כל הכבוד שאכלת לאט". כן יכולים לעודד לעשות פעילות גופנית. כן יכולים לקנות מתנה שאינה אוכל, כן יכולים לצאת לחגיגות משפחתיות ולבילוי שאינו רק אוכל כמו באולינג, החלקה על הקרח, טיול שטח וכדומה.

 

אנחנו יכולים לחזק לו את הדימוי העצמי בכך שנגיד לילד שאנו אוהבים אותו כל הזמן בכל גודל ובכל מצב. שאנו רואים בו דברים מדהימים, וכמה הוא מוכשר ויפה ומוצלח ומצחיק וחבר טוב (רק את האמת) וכל אלה אינם קשורים למשקל.

 

אהבה, קבלה וחיזוקים לא יגרמו לילדכם לאכול יותר אלה להיפך, הילד ילמד לסמוך על עצמו ולהקשיב לגופו. יהיה יותר בריא לא יתבייש לעשות ספורט ליד אחרים גם אם הוא לא ראשון בכיתה, לא תתבייש ללכת למסיבות כיתה גם אם הילדה לא לובשת מידה אפס.

 

הילד ילמד לא התבייש לענות לילד שקורא לו שמן, "אולי אני לא רזה, אבל אתה מרושע", לא יתבייש לאכול ליד כולם ולא יגנוב אוכל בלילה. יצליח להנות מהאוכל בלי רגשות אשמה. אז בפעם הבאה שמתגלגלת לכם על הלשון איזה עקיצה אוטומטית, תחשבו פעמיים.

 

 

סביבה בריאה

דרך יעילה נוספת  היא לדאוג לסביבה בריאה. סביבה עם מגוון מזונות בריאים ומיעוט במזון עתיר קלוריות תשפר את יכולת הבחירה של הילדים. לא נוכל לצפות מהילד לאכול פירה אם יש על השולחן צ'יפס, ולא נוכל לצפות ממנו לא לקחת קינוח בעוד ששאר בני המשפחה יושבים ואוכלים קינוח. זו ציפיה לא הגיונית. אך אם יש אוכל מבושל שנמצא על השולחן, ויש סלט ירקות, ויש מים מוכנים בכוס על השולחן, הסיכוי שיאכל אותם גדל.

 

זה הזמן לשינוי הרגלי תזונה של כל המשפחה

חשוב להתיחס אל הילד כחלק ממשפחה ולא בודד (שמן) שיש להלחם בו באופן ספציפי. ומה שנדרוש ממנו צריך להיות זהה למה שנבקש משאר בני המשפחה. כלומר השינוי צריך להיות מערכתי. לא נוכל להחזיק קולה בבית אבל להגיד לילד אחד לא לשתות. אם נרצה שלא ישתה לא נכניס את הקולה לבית. ואותו דבר גם לגבי אוכל. גם ילד רזה לא בריא לו לשתות קולה או לאכול חטיפים. ננסה לצמצם את הקנייה של הבורקסים והפיצות והארוחות הקנויות בחוץ לכל המשפחה. ממקום של בריאות. לאכול יותר בבית. מידי פעם כשמאוד מתחשק לאכול גם בחוץ.

 

מגוון זה מסוכן

כדאי לצמצם את המגוון המנות בארוחות. תחשבו על סעודה בת 20 מנות, ברור שהמגוון הגדול מגדיל את התיאבון ועלול לגרום לאכילת יתר, אפילו אם אכלנו קצת מכל דבר. למשל מספיק סוג אחד או שני סוגי קורנפלקס בבית לא צריך שבעה. תוספות לארוחה: מספיק אחת או שתיים. לא צריך גם לחם, גם אורז גם פשטידה וגם תפו"א וגם וגם.

 

נגישות לבריאות

לנסות לרתום את הילדים להכין איתכם את האוכל הבריא. וכך לגרות אותם לטעום ממנו. כדאי לדאוג לשפע של ירקות ופירות מוכנים ושטופים בבית, ובעיקר בארוחות הגדולות. שהתזונה הבריאה תהיה נגישה וקלה. שעל השולחן יהיו חתוכים ירקות.

 

כדאי לעודד את הילד לפעילות גופנית מהנה, לשאול אותו איזה משחקי כדור אוהב לשחק, ולשאוף שכל יום תיהיה לו שעת פעילות קבועה ומהנה. לפנות לזה זמן בסדר היום העמוס, כי זה באמת חשוב. רצוי כמובן לעשות עם הילד את הפעילות להיות עבורו מודל.