הורים רבים נמצאים בחוסר אונים מול ההשמנה של הילדים
כל ההורים רוצים בטובת ילדיהם
כאשר נתפסת להורים העין על הבטן שלהם
והם רואים בעיקר את האכילה העודפת שלהם, את העיסוק באוכל, את הבקשות החוזרות לעוד מנה,
אם ראיתם אותם "גונבים" אוכל לחדר…אתם כנראה כבר עמוק במאבק הכוח מולם
ובמאבק הזה – אין מנצחים
והמפסידים העיקריים הם הילדים
יש הורים שכבר מודעים לכמה פעולות שלא עובדות
- למשל שהשיח על בריא/לא בריא,זה שיח שעשוי להזיק (כאשר אנחנו בשלב המאבק על האוכל) הילדים מבינים שהסב טקסט זה שאתה שמן ומתנגדים לכך
- שהפוקוס על כמה הילד אוכל יכול להזיק – כי הם לרוב יתחילו להאבק על זכותם המולדת להחליט כמה הם אוכלים
- שהערות/הצקות/הקנטות רק גורמות לילד לאכול בחדר לבד. הילדים חשים חוסר נוחות ובושה לאכול לידכם/אחרים
- להגביל אותם – יגרום להם או להאבק מולכם או לאכול מאחורי הגב (ע"פ רוב)
- להתרחק מכם – הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות, זה שהם לא ישתפו אתכם מה עובר עליהם, הם ישארו בזה לבד.
מדברים על מודלינג
מה זה מודלינג? מודלינג זה מושג המתייחס למצב בו ההורים משמשים כמודל חיקוי לילדיהם דרך התנהגותם, תגובותיהם ועמדותיהם. המודלינג הוא כלי רב עוצמה בגידול ילדים. ילדים לומדים באופן טבעי ובלתי מודע בעיקר דרך צפיה וחיקוי. הם סופגים מסרים והתנהגויות מהסביבה הקרובה שלהם.
כאשר הורים מדגימים נדיבות, אמפתיה, סבלנות, אכילה בריאה, הם מעבירים בכך מסרים עוצמתיים לילדים שלהם.
דוגמאות למודלינג בתחום אורח החיים הבריא:
- בבית בכל ארוחת צהרים וערב מוגש סלט, ללא קשר אם הילד אוכל או לא אוכל
- מוגשת ארוחת ביניים קבועה
- ההורים מתאמנים באופן קבוע יש להם את הימים שלהם לאימון.
- המשפחה יוצאת לטיולים בטבע, ולוקלת גם ירקות חתוכים, פירות, סנדביצים ומעט ממתקים
- כשפותחים את המקרר אין שתיה מתוקה
- אחרי ארוחה לא מגישים קינוח
- הפחמימות שמבשלים לארוחות הן לרוב פחמימות מלאות ילדים שגדלים בבית כזה
זה מה שהם מכירים
זה מה שהם מתרגלים אליו –
זה מה שיש
זה מה שלרוב יהיה להם טעים.
כמובן שהדברים הם לא שחור לבן ויש מצבים מורכבים.
מודלינג יכול לבוא גם בצורה אחרת – חשיבה בקול רם
בכל רגע נתון כשאנו ניגשים למטבח/לשולחן האוכל,
יש לנו בחירה בין לאכול/לא לאכול/כמה לאכול/מה לאכול
וכשאני כאמא (או אבא) באה למטבח להכין לי ארוחה
אני יכולה לדבר את המחשבות שלי בקול, וללמד את הילד איך אני חושבת 🤔
(לא כל הזמן, מידי פעם, שלא יחפור) שוב במידה והשיח בבית טעון – זה לא הזמן, רק אחרי שהמתח סביב הנושא נרגע
למשל:
"אני רעבה, מה אני אכין לי לאכול? הכי קל לי זה לחמם את הפסטה, אבל כבר אכלתי הרבה פחמימות בצהרים, יאללה אני אשקיע בעצמי ולא אתעצל הגוף שלי חשוב…לא אכלתי היום ירקות, וזה עושה לי טוב בבטן ובריא יותר…"
בנוסף, הורים רבים מפחדים לעשות נזק. הורים רבים חוו בילדותם השמנה ואת ההתערבות הלא מיטיבה של ההורים שלהם, לעיתים הם הולכים לצד השני ולא אומרים כלום. הילד באמת לא יודע מה לבחור. להתעלם זו גם בעיה.
הוא צריך הכוונה, אבל הכוונה עדינה מדויקת ואוהבת. בלי עקיצות בלי מסרים סמויים.
למשל שהילד בוגר בא להתיעץ איתכם ושואל מה לאכול, יש אפשרות שלא תענו לו מיד ותגידו לו מה לאכול. אלא יש לכם הדמנות ללמד אותו, לחשוב איתו ביחד בקול רם. על האפשרויות שיש כרגע ומה כל אפשרויות נותנת.
למשל:
"פסטה זה רק פחמימה אם תוסיף גבינה לבנה זה יתן לך גם חלבון, רוצה?"
או "אם תוסיף ירקות זה יתן גם סיבים וגם ויטמינים רוצה שאעזור לך לחתוך?"
או "אם תעשה שייק רק של פירות זה נטו סוכר ניתן להוסיף לזה אגוזים (מנת שומן) וזה יאזן את הארוחה, בא לך?"
ללווי מקיף ומקצועי, להדרכת הורים לטיפול בהשמנת ילדים, מוזמנים לפנות אלי