טיפים מפתיעים לירידה במשקל לטווח הארוך

שלושת ה"לא" לירידה בטוחה במשקל לטווח ארוך

בתרבות שלנו נהיה לא לגיטימי לא להיות במשקל רזה. או שאני רזה או שאני צריכה להיות רזה. (אין רע בלרצות להיות רזה יש בעיה שזה הופך ומקבל את המקום העיקרי בחיינו.)
אני זוכרת שבתור נערה בתיכון הייתה לי חברה חמודה שהיתה ממש עור ועצמות, והיה לה מעט עור על הגוף, והיא כל הזמן דיברה על זה שהיא צריכה לרדת בשקל.
דיבור כזה שכביכול מדבר על עצמה ולא על אחרות מייצר המון נזק- כי מישהי שהיתה במשקל תקין או קצת מעל התקין לראות "שלד" שאומר שהוא חייב לרדת במשקל מייתר תחושה מאוד לא נוחה. ובתור נערה הייתי בטוחה שאני שמנה אם לא ענקית,
הרבה בגלל ההשוואה לבנות מאוד רזות שדברנו על איך הרגלים שלהן לא מספיק רזות.

לפני כ15 שנה כבר הייתי חכמה יותר, הלכתי לחדר כושר לבנות לי תוכנית אימונים, והמדריך כושר אמר לי "את בטח רוצה לרדת במשקל". לא הייתי בעודף במשקל.
זו לא היתה המטרה שלי. אבל הוא הניח את זה כי זאת היום ההנחה הבסיסית. אם אתה אישה= את רוצה לרדת במשקל. וזה ממש לא משנה איך את נראית.
כמובן שזה ייצר תחושה לא נעימה. 25 שנה אחורה הייתי בטח נעלבת, בהיותי כבר דיאטנית קלינית שמבינה שהמחלה היא של החברה-

הפעם- הצלחתי לא לקחת את זה באופן אישי, ועניתי לו בצורה שהוא הבין שצריך לחשוב פעמים אם לשאול כזו שאלה.(תנסו זה טוב:)).

התרבות יוצרת לנו בעצם לחץ בלתי פוסק לרדת במשקל, לשנות את הגוף, תעשייה שלמה של מיצוקים, חיטובים, הצרות, הסרת שומן. לא משאירות שום מקום לשוני הטבעי ונורמלי בין בני האדם.
הלחץ יוצר נזקים גדולים משל עצמו, בין היתר סטרס- שמשפעל מערכת סימפתטית- פגיעה באיכות השינה, פגיעה במערכת העיכול, פגיעה במערכת החיסונית….כל המערכות האלה בעקיפין ובמישרין ישפיעו על המשקל.
כמו כן הלחץ גורם לכך שנחשוב כל הזמן על אוכל. כשאנו חושבות על אוכל, מה 'לא לאכול', 'כמה לאכול', 'מה מותר לי לאכול', מה "לא בסדר שאכלתי", ש"איבדתי שליטה", "שהרסתי"…זה מייצר יותר חשק לאכול- ולכן יותר אכילה.

ירידה במשקל זה לא דבר רע, אבל כשהוא נעשה מהמקום הלא נכון הוא לא יישאר לאורך זמן. מהי ירידה נכונה במשקל? זה תהליך שיש בו מודעות פנימית ויצירת שלום פנימי. ירידה שהיא פועל יוצא של התנהלות רגשית ומחשבתית חדשה.

העקרון הראשון קשור לרצון שלנו

1. *לא לרצות לרדת במשקל(בכל מחיר תוך לחץ)*,
תרצי לאכול בהקשבה לגוף.
למה? כי אין לנו שליטה על המשקל- לא באמת ובטח לא בטווח הארוך, אולי בטווח הקצר מאוד. פר ארוחה אם אנחנו במאבק יש סיכי שנצליח להימנע מעוד חתיכת עוגה אבל ע"פ רוב כשנחזור הביתה כבר באותו ערב נפצה את עצמנו עם משהו לעיתים גרוע יותר ובשעה פחות מומלצת או שזה יהיה בהמשך אבל 8% שהצורך בפיצוי על המאמץ על הוויתור יגיע. כמו כן לנסות לשלוט על המשקל- מייצר מיד מאבק פנימי.
לעומת זאת כשאת מקשיבה לגוף- יש לזה כוונה אוהבת ואכפתית זה מייצר מידית שלום ומה שקורה זה שפשוט נאכל פחות- אבל לא הפחות הקיצוני- אלה הפחות שמותאם לגוף שלנו -במידה וקודם אכלנו יותר מידי.

העקרון השני קשור להרגל מאוד מגונה שרובנו נגועות בו- שקילה

2. *להישקל פחות*.
כשאת נשקלת כל יום, או כל יומיים- את שמה פוקוס ואנרגיה על הדבר שהכי אין לך שליטה עליו. משקל. מה זה משקל? זה מכשיר אלקטרוני דבילי, אין לו מושג כמה התאמצת, אין לו מושג שבבוקר במקום לאכול בורקס אכלת ירקות וביצה, אין לו מושג ששלשום בלילה כשכולם אכלנו סופגניות ואת אכלת רק חצי שבד"כ שלך היית אוכלת 3,
אז עוד לא ירדת במשקל….וכל המאמץ שעשית שאת מסתכלת על המשקל נעלם, את נשארת מתוסכלת, ומרוקנת במוטיבציה, הרי 'זה לא מצליח!' את מספרת לעצמך שקר על סמך מה שראית על צג המשקל.
אבל במציאות זה לא נכון שאת לא מצליחה, זה כן מצליח.

שימי פוקוס על מה כן מצליח לך, איזה החלטות טובות עשית, זה יתן לך מוטיבציה להמשיך.

העקרון השלישי קשור באכילה- חשוב לאכול מספיק

3. *לא לדלג על ארוחות*. יש לנו נטייה (ראה ערך 1) לחשוב שהמטרה הנשגבת היא לאכול כמה שפחות, ולכן כשאנחנו לא מורעבות מתות- אנחנו חושבות אולי אני יכולה לדלג על ארוחה ולהגיע לארוחה הבאה כבר וזהו.
מחשבה חמודה אבל תמימה.
מה שקורה בפועל שעד לארוחה הבאה אנחנו מפתחות רעב מאוד גדול, מגיעות לארוחה אוכלות ממש הרבה, מרגישות שהרסנו ומשם נפתח הסכר לאכילה ללא שליטה.

כאשר תקפידו על 3 העקרונות האלה, תוכלו בשלב הראשון להיות רגועות הרבה יותר
להתנהל ממקום שקט ורגוע,
האכילה תתחיל להתאזן,
וכמובן מוזמנות לקבל עזרה ותמיכה נוספת בפרטי♥