היום יש קריטריונים לסווג ולאבחן השמנה עודף משקל או תת משקל או משקל תקין. המדד המקובל כיום הוא ה- BMI. ה- BMI- body mass index מחושב מהמשקל בק"ג לחלק לגובה בריבוע. חישוב תמים ופשוט למדי. כלומר, ע"י חישוב קליל במחשבון, כל אחד יודע אם הוא שמן או לא. המדד לוקח בחשבון שני נתוניים כלליים בלבד, ולא לוקח בחשבון פרמטרים של גבר אשה מבנה גוף ועוד. אך למרות זאת הוא מקובל על הכל. אין בכלל תמיהה לגביו האם הוא מדויק והאם הוא אכן מתאים לכולם?
מסתבר שהמדד הקונצנזי הנ"ל הוא בעצם לא יותר ממדד שקבעה על דעת עצמה, וללא כל עזרת אנשי רפואה, לפני כ60 שנה חברת ביטוח גדולה בארה"ב בשם מטרופולין. אנשים צריכים תווית, צריכים לסווג. לכן גם המציאו את הסטיגמות שנוכל לדעת איך להתייחס לאדם כזה או אחר, לחברה כזו או אחרת ולסיטואציות מסוימות.
אם מישהו פעמים איחר לך לפגישה קבעת עליו עמדה/דעה- הוא "אדם מאחר".
למה אנחנו צריכים הגדרות בעצם?
זה נותן לנו סדר ושקט בראש. בהירות וודאות נותן לנו תחושה של ביטחון. זה עניין קיומי הישרדותי. כך שבמפגשינו הבא עם אותו אדם נוכל לשלוף ממגרת הזיכרון שלנו את אותו 'מאחר' ונתנהג אליו בהתאם. לעיתים זה אכן מונע מאתנו פגיעה ,לעיתים הסטיגמה בכלל אינה נכונה(למשל לא כל היהודים רופאים, עם אף ארוך ומוצצי כסף). לעיתים ניתן לעשות נזק גדול בהדבקת תוית. למשל, כאשר שמנו על ילד תוית של טיפש או דפוק. נתנהג אליו בהתאם. הילד יגדל להאמין בזה בעצמו. ואז יתנהג בהתאם לציפיות של החברה ממנו ובסופו של דבר, התנהלותו בחיים תהה כשל טיפש או דפוק. כיוון שהאמין כי הוא "דפוק", לא ילך לשיעורים בבי"ס כי "גם ככה לא יצליח", הוא פשוט לא ינסה. עשינו לו נזק בלתי יתואר. ואותו הדבר לגבי ההגדרות של ה"שמן". אם הגדרתי מישהו שמן- חרצתי עליו גורל דומה. במילים אחרות זה נקרא נבואה שמגשימה את עצמה. אותו ילד שמן יפתח דימוי עצמי נמוך, ערך עצמי נמוך, סלידה ממראה גופו וככזה ינטה להיות במצבי רוח מדוכדכים ומכאן שלא ילך למקומות מסוימים ולא יעז לנסות דברים מסוימים וכל זה למה? כי הגדרנו אותו בתוויות הנוראה ביותר בתרבות המערבית של היום "שמן".
איך הכל התחיל?
ב1950חברת הביטוח מטרופולין ובראשה דר' לואיס דבלין- הסטטיסטיקאי והביולוג של החברה. רצתה להחליט לפי מה היא מבטחת את לקוחותיה. יום אחד הם קבעו שהביטוח יהיה ע"פ ה-BMI. וקבעו שמעל BMI 27 זה עודף משקל .וכך יום אחד חולקו אנשים לבעלי משקל תקין עודף משקל או שמנים או בעלי השמנה חולנית מורבידית.
וכאשר נקבעו התויות, אז גם החלה מגפת ההשמנה. ומאז ועד היום היא עושה הדים תקשורתיים גדולים, פאניקה, יוצאים למלחמה נגדה, והפחד ממנה הולך וגובר. וככל שהפחד גובר כך גם מתעצמת ההשמנה וכך גם מסתבר רבים האנשים "הנהנים" ממנה. השולטים והנהנים העיקריים מהעסק התקשורתי והכלכלי הנ"ל, המגלגל מיליונים ומיליארדים, הם חברות התרופות, תעשיית המזון, תעשיית הדיאטה, מועדוני הכושר והספורט.
באופן שרירותי כפי שנקבע יום אחד בהיר כך גם שונה ביום אחד בהיר, הוחלט להוריד את רף עודף המשקל מBMI 27 ל- BMI 25 ועכשיו הוא הפך להיות הטווח העליון של המשקל התקין. כלומר לילה אחד אנשים במשקל תקין הלכו לישון ובבוקר הם קמו בעודף משקל. איזה אבסורד. מדד ה-BMI אינו לוקח בחשבון מבנה גוף, גנטיקה, כמות שריר, הבדל בין גבר לאשה, מסת העצמות וכדומה.
היום יש קריטריונים לסווג ולאבחן השמנה עודף משקל או תת משקל או משקל תקין. המדד המקובל כיום הוא ה- BMI. ה- BMI- body mass index מחושב מהמשקל בק"ג לחלק לגובה בריבוע. חישוב תמים ופשוט למדי. כלומר, ע"י חישוב קליל במחשבון, כל אחד יודע אם הוא שמן או לא. המדד לוקח בחשבון שני נתוניים כלליים בלבד, ולא לוקח בחשבון פרמטרים של גבר אשה מבנה גוף ועוד. אך למרות זאת הוא מקובל על הכל. אין בכלל תמיהה לגביו האם הוא מדויק והאם הוא אכן מתאים לכולם?
מסתבר שהמדד הקונצנזי הנ"ל הוא בעצם לא יותר ממדד שקבעה על דעת עצמה, וללא כל עזרת אנשי רפואה, לפני כ60 שנה חברת ביטוח גדולה בארה"ב בשם מטרופולין. אנשים צריכים תווית, צריכים לסווג. לכן גם המציאו את הסטיגמות שנוכל לדעת איך להתייחס לאדם כזה או אחר, לחברה כזו או אחרת ולסיטואציות מסוימות.
אם מישהו פעמים איחר לך לפגישה קבעת עליו עמדה/דעה- הוא "אדם מאחר".
המדד עשוי להיות שגוי לחלוטין עבור ספורטאים ומפתחי גוף. אשר משקלם גבוה יותר בזכות מסת השריר שלהם. למשל ה- BMI של טום קרוז הוא 31, שזה ערך המציין השמנה. אך האם טום קרוז באמת שמן? או שמסת השריר שלו גבוהה?
כאשר אדם אוכל בהתאם לצורכי גופו ומבצע פ"ג סדירה שהוא אוהב, הוא מגיע למשקל שנכון לו גנטית, משקל זה הוא נקודת שיווי המשקל שלו. זה לא תמיד יהיה בהתאמה לטבלאות המשקל התקין או לBMI התקין. אך אם האדם מרגיש טוב ונראה טוב למבנה גופו ובדיקות הדם שלו תקינות, למה שמספר, או מדד כלשהו יחרבו את הרגשתו?!
בתרבות שלנו ששיגעון הרזון חוגג, ויש המון כוח לנורמה ולמספרים. למספר ה-BMI יש גם כוח שעלול להיות מסוכן. BMI הגבוה מהנורמה עלול להוביל לתחושת ערך נמוכה, תסכול מהמשקל והיכנסות למעגל הדיאטות. היום ידוע מעבר לכל ספק, שדיאטות הן גורם מעצים השמנה. ולא כולנו נועדנו להיות רזים בדיוק באותה הצורה. תשקלו שרוב הדיאטות מתחילות מ2-3 ק"ג עודפים ומסתיימות עם השנים ב20-30 ק"ג עודפים. אז אולי בפעם הבאה שאת/ה ניגש/ת לעשות דיאטה או לסווג את עצמך כ"שמן" תחשוב שוב.