איך הופכים הרגלי תזונה בריאה לאידאולוגיה?

בתרבות שלנו שנהוג לקרוא לה תרבות "שפע", הפיתויים הקולינריים הלא הבריאים נמצאים בשפע הולך ועולה, לעומת הפיתויים הקולינריים הבריאים והמזינים שנמצאים בשפע הולך ופוחת. תופעת ההשמנה משגשגת והמודעות לכך שדיאטות לא עובדות ואפילו גורמות לנזק, גבוהה היום ושקופה לאנשים יותר מתמיד. יחד עם זאת, ללא תחליף אחר קשה מאוד לזנוח את ההרגלים הישנים. למרות זאת, יש קבוצות שמצליחות ממש בקלות להחליף אורח חיים, מצליחות להחזיק ולשמר הרגלים כאלה ואחרים בקלות ובהתמדה, איך זה יכול להיות? ואיך גם אנחנו יכולים להצליח?

למה קשה לבחור לאכול כל הזמן בריא ומאוזן?

יש המון סיבות לכך ואציג כאן את השתיים העיקריות: הראשונה נובעת מההרגלים והתרבות שלנו והשנייה מגיעה מהפן הרגשי.
מבחינת התרבות, כיוון שהקצב שהתרבות המערבית מכתיבה הוא גבוה – עבודה רוב היום, חזרה הביתה לילדים (למי שיש) ולישון. וכיוון שערך הכסף יורד והעוני עולה, אנשים רבים מעוניינים בפתרונות קלים, מהירים וזולים.

לאדם הממוצע שעובד שעות רבות קשה להתמסר לספורט, בישולים, נסיעה לקניות של אוכל מזין ורבים נכנעים ל'דרך הקלה': עוצרים וקונים take away של ג'אנק פוד כלשהו, או מכינים דברים קנויים ומעובדים בבית שצריך רק לשים במיקרוגל, שותים קפה אם עייפים ולוקחים כדורים כדי להעביר מהר מחלה/כאב ראש. ולא משקיעים את הזמן והמחשבה והמאמצים לשנות את סדר העדיפויות על מנת להצליח לייצר אורח חיים בריא בר קיימא.

התנהגות זו משאירה אותם שוב ושוב בלופ אינסופי של אכילה לא בריאה, רעב (כי הגוף לא קיבל ערך תזונתי, אלא רק ערך קלורי), עליה במשקל, ירידה ברמת איכות החיים והבריאות.
בנוסף לכך, שיקולי מחיר ונוחות משפיעים מאוד על לא מעט מההחלטות שלנו, בעוד שהירקות והפירות כיום יקרים, הג'אנק פוד הוא זול ומסובסד. לדוגמה, לשבת במסעדה לאכול היום סלט עולה פי 4, לעומת ששווארמה בפיתה.

לכל אלה נוסף עניין תרבותי נוסף – הלחץ החברתי. לא נעים לשבת עם חברים שכולם מזמינים פיצה ולהזמין אנטיפסטי? ללכת לחתונה שבע כי לא בא לך לאכול באמצע הלילה? לצאת עם חברים לפאב ולא לשתות? להזמין אורחים ולא להציע עוגה, אלה פשטידה וירקות? להישאר רעב שעה שעתיים כי כל מה שאתה מוצא מסביב זה בורקסים ושווארמה? קל לרבים מאיתנו להיכנע ללחץ, לוותר, להמשיך מכוח האינרציה, ההרגל, הנוחות והצורך להשתייך ולהיות חלק מהמסה הקריטית מסביב.

מבחינת הפן הרגשי, אנחנו מרגישים שההרגלים האלה עונים על הצרכים שלנו כבני אדם אך למעשה הם מהווים מענה פיקטיבי וזמני בלבד.
אנשים עבדו קשה כל היום, היו בסטרס, הגיעו סופסוף הביתה וכל מה שהם רוצים זה לנוח. הם עייפים, אבל יחד עם זאת גם רוצים להמשיך לתפקד, כי מה? רק עבודה ולישון?
אז האוכל משמש עבור התעוררות, בשביל לפצות על היום הקשה, בשביל להרגיע את המתח, בשביל למלא ריקנות..

אז איך מצליחים ליצור ולשמר הרגל בקלות?

יש אנשים כאלה! טוב לדעת כי זה נותן תקווה והשראה. אני קוראת להם אנשי הדגל, אידיאולוגים.
לאידיאולוגים ממש קל. קחו למשל את הדתיים, הדתיים צמים בקלות ביום כיפור, הם מפרידים בקלות בין בשר לחלב ויחכו עם הקפה של אחר הצהריים, או יאכלו בכוונה ארוחה חלבית או פרווה על מנת לאפשר את הקפה, כל זה נעשה ללא מאבק, לאורך שנים, בכלל ללא התנגדות של המיינד.

קבוצה אידיאולוגית נוספת הם הטבעונים. טבעוני שמגיע לטבעונות ממקום אידיאולוגי ולאחרי תקופת הסתגלות לשינוי, אינו נמצא במאבק מתמיד מול מוצרי בשר, חלב ו/או ביצים. גם אם אין הקפדה של 100% עדיין הקלות והמסגרת בה ההרגלים נשמרים היא אדוקה ופשוטה ולרוב ימשיך ויהיה טבעוני, אלה אם כן יש בורות (פחד שזה לא בריא).

איך זה קורה? איך משתיקים את המיינד?

איך הופכים לאידאולוגים של תזונה ומחליטים לדבוק בדרך מסוימת ללא הפרעות והסחות דעת? איך מפסיקים לבחון את הדרך שוב ושוב ולא מתפתים לסטות ממנה? איך רגשי הנחיתות ותחושת הקורבן על זה שאנו לא אוכלים משהו אפילו לא עולים, אלא להיפך, מרגישים דווקא גאווה ושמחה. איך עוקפים את ההתגברות על היצר, ללא מאבק, כי היצר כבר פשוט במקום אחר. הוא לא קיים במימד של הפיתוי.

לפני מספר שנים ראיתי סרט מהמם ביופיו ובהשפעתו שנקרא HOME, בסרט יש תמונות מאלפות של טבע. מסופר שם שאחת הדרכים היעילות ביותר להרוס את הטבע היא לצרוך מוצרים מהחי. כי תעשיית החי לסוגיה מזרימה כמויות עצומות של זיהום לקרקע ולמים, אחראים על כריתת ושריפת עצים….

עם השנים הבנתי שיש  לכל שקל שאני מוציאה המון כוח. אני צרכנית, ולצרכנות שלי יש השפעה. הבנתי גם שהתעשייה הזו שמייצרת מוצרים מהחי היא אחת התעשיות החזקות בעולם והיא שולטת על הממשלות, היא שולטת על הידע ש'מאכילים' בו את עולם המדע, התזונה, הרפואה, הספורט. היא מממנת את המחקרים וומפרשת עבורנו את התוצאות… תעשייה זו אחראית על ההדברה המסיבית שאנחנו מקבלים ועל האוכל המתועש (והלא בריא).

אז אם אתם רוצים להשפיע לטובה בעולם, לכל הפחות מה שביכולתנו לעשות, זה לא לתמוך בתעשייה הזו. לא בתעשיית החי ולא בתעשייה שמייצרת אוכל מתועש ומזוקק. תעשייה פוגענית, אלימה, שהורסת לנו את כדוה"א, את האוויר, את הטבע, את המים, ופוגעת בעתודות הקרקע שנשארו והופכת גם את האדמה לפחות טובה ולכן את הפירות והירקות שלנו לפחות מזינים.

כשאנחנו בוחרים לצמצם אכילה ממוצרים מהחי וממוצרים מתועשים זה באופן מיידי טוב לנו ברמה בריאותית וגם זו בחירה הטובה לכלל.

האם ניתן לפתח משהו שדומה לאידיאולוגיה מאחורי אורח חיים בריא? מאחורי הימנעות מג'אנק פוד ואוכל מעובד? עם מלח בכמות מינימלית, עם ירקות ופירות לרוב אורגנים, עם אוכל מבושל של בית, בלי הרבה לאכול בחוץ, יותר פעילות גופנית על כל צורותיה, חיפוש אחרי שקט נפשי ורגיעה, בצמצום מרבי של שומנים מוקשים/רווים. לאכול לאט, לאכול במידה. להקשיב לגוף.

אז שאדם רוצה רק למען עצמו לצום ואין לו ממש בסיס של אמונה, ומחשבות של התלבטות מציפות את מוחו, קיים סיכוי גדול יותר שישבור את הצום, ישבור את "הדיאטה" ולא ימשיך לקיים את מה שהבטיח לעצמו. כי יש גם רווח מאכילה לא בריאה, בין היתר הנאה רגעית ורגיעה רגעית ממה שהטריד אותנו.

הפיכת הבריאות לאידיאולוגיה של אחדות

בשביל שנצליח להפוך את זה לאידיאולוגיה, נשאל מה זה נותן לנו בכלל לאכול בריא? בשביל מי ובשביל מה אנחנו בוחרים לאכול כך או אחרת? האם האכילה שלי משפיעה רק עלי או גם על אחרים? האם בעצם האכילה שלי אני יכולה לתמוך באנושות?

לדעתי כן. אני מאמינה שאנחנו מחוברים. אנחנו נמצאים באחדות אנרגטית, תודעתית. אנחנו משפיעים ומושפעים כל הזמן. מה שקורה לי לא נוגע רק לי, אלא נוגע גם לאחרים, בכל רמות ההוויה. לכן אומרים שמסה קריטית של אנשים יכולה להשפיע על כמות גדולה הרבה יותר של אנשים. יש את אפקט הפרפר, שמשק כנפיים במקום אחד בעולם יוצר סדרה של השפעות מסוימות שמגיע גם לצד השני של העולם. הכל משפיע על הכל.

אז איך האכילה שלך עוזרת לאנושות? איך האכילה שלך תורמת לאחרים? אני מאמינה שכשטוב לי אני מקרינה יותר שפע של שמחה, אור ויצירתיות החוצה, אני אתעניין יותר באחרים ואחייך יותר. כשאני אוכלת בריא והגוף שלי בריא אני ארגיש טוב יותר ואקרין טוב גם כלפי חוץ. נכון שיהיו רגעים קטנים וקצרים בהם אתאפק, בהם אהיה שונה מהכלל ולא אטעם מהעוגה, שבהם יהיה לי קצת מאתגר, אבל ברוב המוחלט של הזמן אהיה הרבה הרבה יותר מרוצה.

בנוסף, כשאחרים רואים שאנו יכולים, הם מאמינים שגם הם יכולים, אנו מהווים השראה. כשאחרים רואים שסירבנו לאיזה פיתוי, מתעוררת בהם גם השאלה "אולי גם לי זה מיותר?" כשאחרים רואים שטוב לנו, הם רוצים שגם להם יהיה טוב.

גם ברמה האנרגטית זה משפיע. ידוע שאנרגיה עוברת ויש תדרים. התדר שלי יוצא מגבולות הגוף ונכנס לאיזה תדר של היקום. כמו באפקט הפרפר, יש לזה המון כוח גם אם זה נראה לנו קטן. מה שאנחנו עושים בבית מאחורי דלת סגורה משפיע גם בחוץ.

מעבר לזה, כשאנו בוחרים שלא לצרוך אוכל מעובד, תעשייתי קנוי, אנו מעודדים צרכנות אחרת. אנו מעודדים מסעדות ובתי קפה שיאפשרו נגישות לאוכל בריא ולא רק רווי שומן וטעים. אנו מעודדים מפגשים חברתיים שייסובו סביב פירות, ירקות ובישולים בריאים. כולם יוצאים נשכרים, אנו מנהיגים של טוב.

אנשים רוצים את זה אבל הלחץ החברתי מכניע אותם, ההרגל של קינוח אחרי ארוחה, החוק הלא כתוב שמארח צריך שיהיה לו בבית לפחות 2 עוגות….למה? אולי אפשר להציע גם משהו פשוט ובריא יותר?!. צלחת פירות?

האם אנשים יצאו מרוצים יותר ממני מזה שנעים להם בבטן והם יודעים שאכלו בריא, או שהם יוצאים עם תחושת כבדות של אוכל עתיר שומן וקלוריות וכן גם טעים בואו ננהג לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", אם אנו היינו מעדיפים לצאת מאירוח כמו באפשרות הראשונה- זה מה שאשמח שנאפשר לאנשים שבאים אלינו.

באנו לפה לאהוב, להבין שלמרות הנפרדות הנראית לעין כולנו בעצם אחד. באנו להגשים את עצמנו ולתת את המתנות שלנו פה שזה פשוט להיות מאושרים ולעשות מה שעושה לנו טוב. כשאני עושה את זה, אני עוזרת לאחרים גם לעשות את זה.
ואם כך זה עובד עבורי, עלי לשאול איזה אורח חיים יכול לתמוך בזה? ואז אני דובקת באורח חיים שתומך בתפיסת עולם רחבה, שתומך בעזרה לזולת, שתומך בזה שאני חלוצה פורצת דרך עם עוד אנשים כמוני.

לסיכום

בחירת המזון שלנו משפיעה עלינו ועל הסביבה שלנו בכל דרך אפשרית. החל מהבריאות שלנו והפרודוקטיביות, האנרגיה, השמחה הקלילות והנעימות בגוף מה שמשפיע על מעגלי קרובים לנו שנהנים מהמצב רוח שלנו והנתינה שלנו והמשך השפעה רחבה הרבה יותר על העולם בכלל, בפחות פגיעה בבע"ח ובטבע, בזיהום אוויר.