'איך' הכי כדאי לי לאכול? מהי אכילה נורמלית?

יש דיונים ארוכים מאוד על מה כדאי לאכול, יש המון סוגי דיאטות, ואין היום מישהו או מישהי שלא ניסו לפחות דיאטה אחת או שתיים בחייהם. יש דיאטות יותר רגועות כמו דיאטת הלחם של אולגה רז, יש דיאטות קיצוניות יותר כמו דיטת כרוב ודר חרמון ויש דיאטות שמדברות על מה אסור לאכול בלי ממש לספור קלוריות כמו יש דיאטה קטוגנית, פלאו, דיאטת סאוץ ביץ, יש דיאטה ים תיכונית,יש דיאטות שנובעות ממניעים בריאותים ומוסרים- טבעונות, פרוטריאניים- אוכלי פירות, יש הייגנה טבעית…ועוד ועוד.

בדרך כלל פחות מדברים על 'איך' לאכול. ו'האיך' לאכול לא פחות חשוב מה 'מה' לאכול. האיך לאכול הוא הרגל שעוזר לנו להתבונן פנימה. ונותן לנו מסגרת טובה ששמה פוקוס עלינו פנימה ופחות על הבחוץ. ומאפשרת הענות גבוהה יותר לתהליך של אורח חיים בריא. לעיתים רק שינוי של "איך" יכול לגרום להרגשה טובה, ירידה במשקל ובחירה של מזון מדויק יותר.

במאמר היום נסקור את 'איך'

אכילה רגשית- או אכילה 'רגילה'- ללא מודעות לגוף וללא מודעות לרגש

היום רוב האנשים אוכלים ללא מודעות. המודעות העיקרית היא למחשבות שלנו. לידע שלנו. אנחנו עובדים עם החושים שלנו. אנחנו מג'נגלים בין מה שנראה לנו נכון לבין הידע שיש לנו, לבין מה שאפשרי וזמין לנו, לבין החשקים שלנו, האירועים החברתיים- הפיתויים. רבים מאיתנו לא ממש מקדישים מחשבה רבה ותכנון לאוכל ויוצא  מכך שכנראה אוכלים פחות בריא ממה שניתן היה לאכול אם קצת יותר מחשבה ותכנון. כאשר אנחנו יושבים בבית קפה- נזמין קפה והצימוד הקבוע- מאפה. וכן יש צימודים נוספים בין מחשב לאכילה. בין חגיגה למתוקים, בין מפגש חברתי לאכילה- 'חייבים'- הרי אי אפשר לשבת ושהשיחה תהיה המרכז. אז אכילה רגילה היא אכילה שנובעת במידה רבה מתגובתיות לאירועים ולתופעות השונות שאנו פוגשים, עם השפעות של החושים שלנו- ריח, ראייה, טעם. ותשומת לב מופחתת אל הגוף. אכילה זו מאפשר כביכול ספונטניות, מאפשרת כביכול גיוון וחופש.

אני רושמת כביכול כי אני חושבת שחופש אמיתי זו בחירה מודעת ולא רק זרימה של הרגע. והחופש הגבוה זה להיות נאמנה למה שחשוב לי. למשל בריאה רזה וקלילה ולכן לא רואה בזה חופש מבורך- לא להתארגן מראש ואז לאכול את מה שיש.

באכילה רגשית לא נתייחס באמת לצרכי הרגש והגוף, אם נהיה עייפים נשתמש באכילה ללא מחשבה יתרה מה עוד יכולתי לעשות על מנת להתעורר, באכילה רגילה אם אני עצובה ובא לי גלידה אני יאכל גלידה בלי להבין שעובר עלי כרגע משהו ואולי אני צריכה להתייחס לעצמי ולתמוך בעצמי בדרך אחרת שאינה דווקא אוכל. בעצם יש אשליה שאם אני עצובה ואכלתי גלידה אז נתתי מענה לעצב- אבל ההיפך הוא הנכון- אם אני עצובה ואכלתי גלידה בעצם דחקתי את הרגש פנימה- יצרתי מיסוך- עכשיו אני בכבדות, אני ברגשות אשם ואין מקום לעצב. ואין טיפול מותאם לעצב או למה שיצר אותו מלכתחילה.

יש אנשים שהגנטיקה שלהם טובה, שבאופן טבעי כיוון שלא מתעסקים במה אכלו וכמה אכלו המשקל שלהם תקין וזה עובד להם, ויש אנשים אחרים עם נטייה להשמנה (כמה לא פייר), שכאשר לא יקשיבו לגוף שלהם הם יעלו במשקל.

כאשר אוכלים אכילה רגשית, הרבה פעמים זה יוצר גלגל שלג. אכלתי כי לא היה לי מצב רוח והייתי מתוסכלת- אכלתי כדי להרגיש טוב יותר- ואז אחרי שאכלתי לא רק שאני לא מרגישה טוב כי בעיית השורש לא נפתרה- נוסף לי גם עכשיו כאב בטן+ רגשות אשם+ השמנה ואז התחושה עוד יותר גרועה ושוב הוויסות של התחושה יופנה לאכילה וחוזר חלילה. לכן חשוב מאוד לטפל באכילה רגשית.

 

אכילה מאלחשת- חוסר הקשבה לרגשות

אכילה בה אני מודעת לגוף שלי, אבל הרגשות שלי מרתיעים אותי, והתת מודע מונע ממני להרגיש עוצמה של רגשות כואבים הרבה פעמים זה כעס, עצב, תסכול ושולח אותנו לאכול גם כשאנחנו לא רעבים. אכילה מאלחשת היא אכילה בה האדם לא למד להכיל את הרגשות שלנו, ולהיות מודע אליהם, והוא יפרש הרבה פעמים עייפות/צורך בהפסקה/עצבים/אי שקט כצורך פיזי לאכילה- אם נשאל אותו למה אכל הוא יגיד שהוא היה צריך או אפילו הוא היה רעב. הרגש הלא מודע, שנמצא עמוק מתחת לפני השטח מאיים מאוד על החוויה האנושית. שיש בה ריקנות, בדידות פחד מוות…ולכן אנשים שאוכלים אכילה מאלחשת עשויים למצוא את עצמם במצבים מסוימים בהם הם נמצאים בתקופה קשה – למשל אחרי אירוע רגשי מטלטל- אוכלים כל הזמן בלי יכולת להפסיק. ויש אנשים שעולים ב4 חודשים כ12-17 קג, כיוון שצף משהו מאיים.

 

אכילה מתוך דיאטה- חוסר הקשבה לגוף

אכילה שמטרה אינה להזין את הגוף אלא להביא אותו למצב מסוים של רזון. ולכן אין הקשבה לגוף. הגוף נחשב נחות מהרגש. והגוף הוא כלי שמשמש אותנו לצרכינו הוא אינו נתפס כישות בפני עצמה שיש לשאול אותו ויש להתייעץ איתו.  דיאטה מייצרת מערכת יחסים של שנאה אהבה עם האוכל. אנחנו אוכלים במטרה של לאכול כמה שפחות, כי המטרה היא לרדת במשקל. כאשר אין הקשבה לגוף, אין הקשבה לצרכים של הנפש. הנפש והרגשות באים לידי ביטוי בגוף עצמו, האינטואיציה באה לידי ביטוי בגוף עצמו.

בדרך כלל בדיאטות יש חוקים והגבלות. לעיתים זה הגבלה קלורית, לעיתים הגבלה של טווח שעות האכילה ולעיתים הגבלה של איסורים ללא גלוטן, ללא סוכר…ללא.

אם חרגנו מהחוקים והאיסורים ששמנו על עצמנו סביר שנחוש רגשות אשם ואכזבה. אנחנו נזהר ממקומות מסוימים שהם "מסוכנים" לנו. אנחנו נמנע ממקומות מסוימים. והפחד מנהל אותנו. פחד להשמין, פחד לא להצליח, פחד לא לעמוד ביעדים שלנו. השפה שנשתמש בה זו שפה שמעוררת לחץ וסטרס. הרבה חייבת לרדת במשקל, חייבת לא לגעת בקינוח, מוכרחה לעשות ספורט. אנשים שרגילים לעשות דיאטות, רוצים להגיע לתוצאות מהירות וטועים לחשוב שזה זמני, שזו בעצם אשליה מאוד גלובלית ושכיחה ולצערי מוצאים את עצמם חיים חיים שלמים שבהם הם קופצים מדיאטה לדיאטה. הם טועים לחשוב שהם עשו משהו לא נכון, ואולי אין להם כוח רצון ואולי הגוף שלהם לא בסדר ולכן הם לא מקשיבים לגוף ומקשיבים להמלצות החיצוניות שקובעות להן איך נכון לאכול.

הבעיה אף פעם לא היתה בגלל חוסר כוח רצון או חוסר משמעת הבעיה היחידה היא הדיאטה עצמה. סטטיסטיקה של כשלון שעומד על 97% לכל עושי הדיאטות.

באכילה כזו יש לעיתים אנשים שמחוברים לרגשות שלהם- ויחד עם זאת הכללים הם שקובעים ביתר עוצמה את הכיוון של האכילה. אכילה דיאטטית הרבה פעמים משאירה אותנו רעבים, לא מסופקים ולכן יש נטייה לזלילות לבולמוסים ולאובססיות סביב משקל ומזון.

 

אכילה מודעת/אינטואיטיבית-

אכילה בה יש הקשבה גם לגוף וגם לרגשות שלנו. יש מודעות למה שעובר עלינו בכאן ועכשיו ומתוך כך יש פעולה שמותאמת ומדויקת. למשל אם אני לא רעבה- אני לא אוכלת. אם אני רעבה קצת- אני יכולה לדייק לעצמי ולהבין למה אני רעבה, ולאכול בדיוק במידה שהיא קצת ועונה על הצורך.

אכילה מודעת היא אכילה בה אני קשובה לאותות הרעב והשובע שלי ומודעת לאכילה רגשית שנובעת מכל מניע אחר שאינו רעב. ברגע שמתעורר הרעב אני קשובה אליו ומתארגנת לי לאכול, אוכלת בהקשבה ולאט נהנית ומתענגת על האוכל. חשה את הטעם, מריחה את הריח, מודעת למרקמים לטמפרטורה, שמה לב למחשבות שעוברות בראשי. ושמה לב לשובע שהולך ונבנה. כאשר הבטן מסמנת לי לעצור – אמנם יש עוד מקום אבל הספיק לי. אני מכבדת את הסיגנל הזה ומפסיקה את הארוחה. ואוכלת שוב רק שמתעורר הרעב הבא.

באכילה מודעת אנחנו נאכל בעיקר את צרכי הגוף, ונפריד את צרכי הנפש. אכילה מודעת בתהליך נכון תביא אותנו למשקל התקין שנכון עבורנו, בקלות וללא מאמץ. אכילה מודעת אינה אומרת שניתן לאכול מה שרוצים. אכילה מודעת זו עבודה. זה כנות רדיקלית עם עצמי זה לבדוק פנימה האם אני באמת רעבה. אכילה מודעת מזמינה אותנו לעבודת התבוננות מודעות ומדיטציה חיבור לרגשות שלנו ויכולת הכלה שלהם.

באכילה מודעת אני מודעת גם לרגשות שלי מכבדת אותן ונותנת להן מקום ולכן יש לי אפשרות של בחירה לבחור אם לאכול כשאני לא רעבה או לא. לרוב הבחירות יהיו מדויקות יותר. גם בסוג המזון וגם בכמות. לאפשרות להגיב לצרכים השונים של הרגע. "פירושה להיות מסוגל לאכול כשאתה רעב ולהמשיך לאכול עד שאתה שבע. פירושה לבחור מזון שאתה אוהב ולאכול אותו בכמות מספקת באמת- לא להפסיק לאכול רק מפני שאתה חושב שצריך. אכילה נורמלית פירושה להיות מסוגל ליישם איפוק מסוים בבחירת המזון כדי לקבל את המזון הנכון. אבל לא להיות מגביל עד כדי שתחמיץ מאכלים מהנים.

אכילה נורמלית פירושה להרשות לעצמך לאכול לפעמים כי אתה מאושר, עצוב או סתם כי זה עושה הרגשה טובה. אם זה מגיע מתוך בחירה ומודעות אמיתית (משהו שעושים בתהליך הליווי ) ולפעמים לאכול יותר מידי ולהרגיש מלא ולא בנוח-  להיות מודע לזה ולבחור לא לעשות ככה שוב פעם הבאה אבל ללא רגשות אשם. דבר שמונע לופים וזלילות מיותרות מעבר למה שנאכל.

אכילה נורמלית פירושה לבטוח בגופך ולהקשיב לו לאהוב אותו ולרצות להיטיב איתו. "אכילה בה אנו מסוגלים לחוש רעב אמיתי, לספק אותו מתוך הקשבה לצרכים שלנו לאוכל הנשענים על בחירה חופשית, הנאה, מלאות ותחושת עונג וגמישות" אלין סאטר מינקות ועד בגרות

אכילה נורמלית/מודעת מאפשרת אכילה משוחררת מרגשות אשם, שאינה מותירה בנו בושה או חרטה.
מובילה אותנו לנקודת שיווי המשקל הגנטי שלנו ומאפשרת שמירתו.