להסתדר נפלא בכל אירוע- מעכשיו זה אפשרי!
הרבה מאיתנו חווים יותר קושי מול האוכל כאשר אנחנו באכילה חברתית. הפיתוי והשפע גדולים יותר, הסחת הדעת גדולה יותר וזה גורם לרבים מאיתנו לאכול הרבה יותר ממה שתכננו. לכן יש אנשים שממש מפחדים ללכת לאירועים חברתיים מסעדות, חתונות, ימי הולדת וכדומה ויש כאלה שאפילו נמנעים. במאמר אסקור עבורכם עקרונות מפתח שיוכלו לתמוך בכם בכל אירוע אליו תלכו ויעזרו לכם לאכול במידה הרצויה לכם. ככל שנכיר ונבין את הסיבות והטריגרים שלנו, נהיה מוכנים לקראתם ונדע איך להתמודד איתם בכל מקום בו נהיה.
אחד הטריגרים זה השפע והמגוון
ככל שהשפע והמגוון גדול יותר – כך אנחנו אוכלים יותר. יש לנו רצון לטעום מהכול.
יכול להיות שבבית אנחנו אוכלים מאוד פשוט ולא משקיעים בהכנת האוכל שלנו וכשאנחנו יוצאים בא לנו לחגוג את החיים וליהנות מכל דבר חדש דרך זה שלא נפספס שום מאכל.
אבל ברצון הזה שלנו לא לפספס, גם פספסנו. פספסנו הקשבה לגוף, פספסנו תחושת נעימות, פספסנו בריאות. האם התפנקנו?? גם לא!
אמנם לכמה רגעים היה טעים ולא התמודדנו עם הרצון לאכול, אבל אח"כ נוצרה תחושת כבדות, ואי נעימות שממש רחוקה מפינוק שלא לדבר על רגשות החרטה על האכילה העודפת.
טריגר נוסף הוא הפחד ש'אם לא נאכל זה יגמר'
התחרות על האוכל- עשויה להיות סמויה ושאינה סמויה. וכאשר אנשים יושבים סביב שולחן, ובאמצע מונח האוכל, רוב האנשים באופן כמעט בלתי רצוני ומודע מידי פעם שהצלחת שלהם תתרוקן הם ימלאו אותה עוד ועוד. ואז החוויה שכולם אוכלים כל הזמן ואני נשאר/ת מאחור- לי לא ישאר…אולי אהיה רעבה אח"כ?!
ואנחנו יצורים חברתיים, שמושפעים אחד מהשני גם מלהיטות האכילה של חברינו (מודה גם לי בעבר זה היה קורה הרבה)
וזה מכניס לאיזה מתח וללחץ פנימי שיושב על מקום הישרדותי, פחד ממחסור וזה יכול לגרום לנו לאכול גם אם לא ממש רעבים. נהיה ערים למחשבות שעוברות לנו בראש, ולשים לב ללחץ ולדאגה שהתעוררו בנו.
ונזכור שבמציאות אין באמת סיבה לדאוג לעצמנו גם אם אוכל מסוים יגמר, בינינו- לא נהייה רעבים.
והמתח שנוצר בתוכנו הוא מתח מיותר שנוצר ממחשבה שאינה נכונה. הכמויות שלרוב אוכלים במסעדות הן הרבה מעבר למה שאנחנו זקוקים לו, ולרוב אנחנו יוצאים מפוציים ומלאים ולא רעבים.
ובדיעבד אחרי שנגמרה הארוחה ונשארנו עם תחושה נעימה בבטן ובלי חצי קג נוסף. נרגיש נעים וגאווה.
האם פעם לאחר שקמתם בבוקר למחרת אמרתם לעצמכם אוי חבל הייתי צריכה לאכול יותר? חבל שלא אכלתי עוד מהסופלה שוקולד הזה? כנראה שלא…אנחנו נרגיש מרוצים להרגיש קלילות ונעימות בגוף.
עוד טריגר זה תחושת ההזדמנות. החד פעמיות
יש צימוד פבלובי בין הנאה לאוכל. כאילו שההנאה במסעדה זה האוכל. ולאו דווקא הפוקוס על המפגש האנושי. המפגש מזמין תחושה של חופש, של הנאה, ויש רצון מאוד גדול ליהנות. כאשר הרצון ליהנות הוא גדול אנחנו נרצה מצד אחד להעצים את זה ע"י אכילה של דברים טעימים ומיוחדים, אולי אוכל שלא כל יום אנחנו אוכלות.
ואז יש לעיתים תחושה שזה חד פעמי. בבית אין לי. עכשיו זה מיוחד. אבל בינינו עם יד על הלב אין דבר כזה חד פעמי. לאף אחת אין באמת שגרה. החיים שלנו מלאים בשינויים הפתעות, אירועים, חגים….אז זו עוד הזדמנות, ולא ההזדמנות.
שנית, לאכול הרבה זה לא באמת נותן לנו חופש, אולי זה נותן רגע של ספונטניות אבל אחכ עם בטן כבדה ונפוחה יש פחות ספונטניות ויותר כבדות ונאחס. כנ"ל לגבי ההנאה. הנאה רגעית לעומת הרבה רגעים של סבל, זו אינה הנאה שלמה. אז מה לעשות?
8 הדרכים לפתרון אכילה חברתית:
1. נתן מענה לצורך.
נזהה את הצורך שלנו לעיתים זה שפע, פינוק, לעיתים זה רוגע,.
למשל אם זה עניין של שפע ואולי בבית אנחנו
לא כל כך משקיעים ואוכלים צנוע ופשוט, אז כדאי להכניס לבית גם יותר גיוון.
ומאכלים מושקעים יותר שאנחנו בחרנו. למשל, אם נתקלנו במאכל שמעניין אותנו, נצלם אותו- ונוכל להחליט להכין אותו לעצמנו בבית.
נוכל להגדיל את התפריט שלנו ולחשוב איך לבשל לעצמנו משהו מיוחד אחת לשבוע או שבועיים כדי שלא נאכל כעניים והעיניים שלנו יצאו החוצה כשנראה מאכלים חדשים. נגיד לעצמנו- אני אדאג לך, אני אפנק אותך. אני אכין לך בדיוק כזה ודומה ואפילו יותר טוב. וכך נרגיע את הילדה הפנימית שלנו. ונצליח לאכול במידה.
נחשוב מה זה שפע עבורנו וניתן את זה לעצמנו.
למשל עבורי שפע זה להזמין מנה בבית קפה ולסיים בשובע ולהשאיר בצלחת.
2. לדבר לעצמנו ולהרגיע את עצמנו.
כשאנחנו עומדות מול האוכל וחשות פיתוי או צורך חזק לאכילה אנחנו לא במקום רגשי טוב. אם היינו בטוב אם היינו חזקות לא היינו אוכלות. ולכן יש בנו כרגע חלק שמרגיש בחוסר, שמרגיש צורך כלשהו שהוא לא בטוב. איך תדברו אל החלק הזה שבפנים ותוכלו להרגיע אותו? להגיד לו מילים מלטפות כמו שאומרים לילד קטן. לענות לו על הפחד ללטף לו את הראש ולהחזיק לו את היד. הדיבור הפנימי שנעשה ברכות, באטיות ממקום טוב יכול ממש להרגיע ולווסת אותך. למשל ניתן לומר לעצמנו "הי אני איתך אכפת לי ממך ואכפת לי שלא תצאי עם כאב בטן ותתבאסי אח"כ- איך אני יכולה לעזור לך עכשיו? "
3. שאלת המחץ:
הרבה פעמים כאשר אנחנו נמצאות מול הפיתוי אנחנו עסוקות ברגע הזה. כרגע בא לי נקודה. כרגע יש לי חשק. כרגע זה נראה טעים וכל בלוטות הטעם שלי מתפוצצות. אבל אם לשניה נוכל לעשות פאוזה בזמן ולקפוץ לרגע אחר שהוא לא עכשיו עוד 5 שעות, לפני שהולכת לישון מפרספקטיבה מעט יותר רחוקה נוכל לשאול את עצמנו שאלות ולקבל תשובות שאינן מוסחות מתוך המבט הממוקד בפיתוי.
למשל: "האם מחר בבוקר כשאני קמה אני אגיד חבל/מזל שלא אכלתי את העוגה ההיא?"-
אם התשובה חבל- אז חד משמעית תאכלו,
אבל אם בבוקר שלמחרת תקומו ותגידו "אוי מזל שאכלתי" – אז שחררו.
בדרך כלל כשנשאל את עצמנו את השאלה הזו- התשובה תהיה עדיף לא לאכול, ולכן אם אתן מבולבלות לרגע כאשר אתן מול האוכל ונוצר ניתוק מהגוף, ואתן לא ממש מרגישות את עצמכן- קחו בחשבון שהתודעה כרגע מתעתעת בכן ועדיף לא לאכול.
4. איך לא לחשוש שיגמרו לכם את האוכל:
כשמתחילים לאכול ארגנו לכם צלחת,
וכשהכול כבר "שלכם בצלחת" ואתם יודעים שלא ייגמר לכם,
תוכלו לא להזדרז לאכול.
עכשיו ניתן לאכול לאט ובהנאה.
ולתת לשאר החברים להתחרות על האוכל. כשקצב האכילה ירד זה יאפשר לכם לזהות את השובע. ולעיתים ניתן גם לבקש לארוז הביתה לשים בקופסה. שיישאר למחר, לא חייבים לדחוס הכול עכשיו. בנוסף ניתן לתרגל "מודיטה" מילה בסנסקריט שאומרת לשמוח בשמחת האחר- מה שאני לא אכלתי מישהו אחר אכל ונהנה ואני שמחה בשבילו. להעביר את הפוקוס להנאה של האחר ולהנאה שלי מהגוף שלי והתחושה שלי שאצא מהארוחה ערנית ועם בטן קלילה
5. תזכירו לכן שאין דבר כזה הזדמנות/חד פעמי.
כל הזמן יש גירוי חדש, חג חדש, יומולדת ….זה לא באמת חד פעמי. היום זה גלידה מחר פיצה, שבוע הבא אירוע חתונה וכו. יש לך אולי הזדמנות עכשיו לתרגל שליטה עצמית. הזדמנות להקשיב לגוף שלך ולהיות אוהבת לעצמך. הזדמנות לשחרר מה שלא שלנו. להיות בטרסט שמה ששלי יגיע אלי. ומה שבאמת חשוב לי אני יכולה ליצור.
כי אפילו יש שם מאכל חד פעמי- סביר שלא אכלתן רק אותו ואכלתם גם כל מיני דברים מאוד לא חד פעמים והסה"כ של כל מה שאכלתם כנראה די גדול. וגם זה שזה חד פעמי לא אומר שזה שווה, שזה כדאי, שזה בריא, שזה יעשה הרבה טובה. תוכלו לענות למחשבה הזו "אז מה אם זה חד פעמי, זה לא טוב לי עכשיו!" (במידה ושבעתן כמובן כל עוד אתן רעבות- איכלו לאט ובתשומת לב.)
6. בואו עם סקרנות לאירוע ולא עם החלטות גורפות.
"היום אני לא נוגעת במטוגן", רק קינוח אחד! ההחלטות החד משמעיות מלחיצות ולרוב לא נעמוד בהן. הן גורמות לנו להיות בראש, במחשבות, במלחמה פנימית ולא בנוכחות. לעומת זאת אם נביא סקרנות, סקרנות תגרום לכם להיות בנוכחות ולעשות כל החלטה ממקום מדוייק. בסקרנות אני חייבת להיות נוכחת, קצת מביאה אנרגיה של ילד/ה חוקרת. אני שם בודקת, אין אשמה, אין החלטה או חוזה פנימי שהפרתי. מותר לי הכל, יש לי חופש, ואז בודקת אני צריכה את זה עכשיו או לא? נכון לי להתאפק? יכולה להתאפק?
וגם סקרנות מביאה חברות ונעימות לעצמנו לעומת המאבק של ההחלטה המנוגדת ל'רצון'.
7. תתחברו לגוף שלכם.
תזוזו, תנשמו עמוק, תשאלו את הגוף שאלות. בתהליכי הליווי אני מלמדת לנשום לגוף, להתחבר לגוף, לאכול אכילה מודעת וקשובה. ככל שאני יותר בגוף אני פחות בראש.
הגוף תמיד יגיד לנו את האמת אם הוא שבע אז הוא שבע. ואז יכולה לשאול אותו, לבדוק מה איתו ולקחת אותו כפרטנר שווה בהחלטות שלי ולא רק את הראש שהחליט שאם הוא לא אכל בצהרים אז מותר לו עכשיו, או שאם הוא יאכל את זה עכשיו אז מחר יקזז את ההוא…כל כך לא נכון וכל כך מאבסס לחשוב ככה.
8. הכי חשוב זה אתם וההרגשה שלכם, לכן חמלה
אתם רוצים לרזות כדי להרגיש טוב, אתם רוצים להיות רזים כדי להיות בריאים, להיראות טוב ולהרגיש טוב עם ביטחון עצמי. כשאר אתם לא עומדים במילה שלכם אתם מתחילים להיות שיפוטיים וביקורתיים לעצמם, לכעוס על עצמכם…חמלה.
אנחנו בני אדם אנושיים. נוצרנו בצורה כזו שנעשה טעויות שזה הגיוני, שיש לנו רגשות, מחשבות, תשוקות, פחדים…אין מצב שאף פעם לא נטעה. ולכן נביא חמלה. נעשה את ההשתדלות שלנו, נכוון להרגיש נעים בבטן ובתודעה שאכלנו בצורה שנעימה ובריאה לנו, ויחד עם זאת אם נכעס על עצמנו- נרגיש ממש לא טוב. וזה לא יעזור לכלום. ולכן נביא אהבה, קבלה וחמלה לכל דבר שבו נבחר.
בהצלחה