הייתכן שאנשים בקושי יאכלו ובכל זאת לא יצליחו לרדת במשקל?

יש אנשים רבים שעושים דיאטות שנים, והם נהיו ממש טובים בזה. המשקל עלה וירד ועלה, אבל הרגלי האכילה שלהם הצטמצמו עם השנים. הם למדו לאכול קובית שוקולד וסלט ירקות. והם חסרי אונים מול התקיעות של המשקל. בקליניקה, אני שומעת המון את המשפטים הבאים, "לא אכלתי כמעט כלום, איך לא הצלחתי לרדת במשקל?", "אני ממש שומרת", "אכלתי סלט כל היום", "אני מקפידה על התפריט, למה לא רזיתי?"…. האם באמת יכול להיות שאדם לא אוכל הרבה ועדיין לא יורד במשקל? כלומר האם אפשרי להכניס מעט קלוריות ולהוציא הרבה יותר ועדיין לעלות במשקל? או שאולי באורח פלא אנחנו משמינים מהאוויר? אז תתפלאו – התשובה לשאלות הללו היא כן! כאשר הגוף מקבל פחות מזון ממה שהוא צריך הוא "מתייעל" ומתחיל לשרוף פחות קלוריות. רוצים לרדת במשקל? החלו לאכול במידה.

אכילה בהיסח הדעת, נשנושים

סיבה אחת לכך שאנשים לא מצליחים לרדת במשקל היא נשנושים. יש אנשים רבים שבאמת לא מודעים לאכילתם – אכילה ליד הסיר, אכילה בלילה (לא ראינו), אכילה בחושך (זה לא נספר), אכילה בעמידה (לא מתיישב בגוף), רק לקחתי ביס (ביס לא מודדים), שתתי משהו (שתייה זה לא אוכל – לא מילקשייק ולא שוקו) וכיוצא באלה. כלומר האכילות הקטנות שלנו יכולות להכיל לא מעט קלוריות. לפעמים יותר קלוריות ממה שאדם צריך ליום שלם.

כאשר אכלנו בהיסח הדעת, הדעת שלנו לא קלטה שאכלנו. זה אמיתי. אם ישבתי בשיחה עם חברה בסלון והטלפון צלצל במטבח, וניגשתי למטבח, עניתי רגע לטלפון על השיש הייתה חתיכת עוגה לקחתי ביס שניים, וחזרתי לשבת בסלון אכלתי את העוגה בהיסח הדעת. זה אומר ש'הדעת שלי' היתה עסוקה בלענות לטלפון ובשיחה עם החברה שמחכה לי. ואז אם אשאל את אותה אישה מה אכלת אתמול- את העוגה היא סביר שלא תזכור.

חשוב להבהיר: כמעט כל מה שאנו מכניסים לפה שווה ארוחה, פרט למים, מסטיקים ואולי סוכריות "מותר". לכן מומלץ להיות מודעים לאכילתנו – לאכול ארוחות מסודרות, לשים את האוכל על הצלחת, להתיישב, לאכול בנחת, לראות את האוכל עם העיניים ולא לאכול מול טלוויזיה או תוך כדי שיחת טלפון. בצורה כזו אנו מרוכזים באוכל וגם העיניים שלנו וגם המוח אוכלים. מכאן שנהיה יותר שבעים בסוף הארוחה, וגם נזכור שאכלנו.

זה יעזור לנו אם יציעו לנו לנשנש משהו טעים. אם "לא אכלתי" אז כמובן שאכילה כזו תהיה "במקום", אבל אם אני זוכר שאכלתי אך לפני שעה קלה – אולי אני אדחה את ההצעה הנדיבה לפעם אחרת. ונניח שאתם משוכנעים שלא בזה מדובר. אתם מודעים לעצמכם, שמים לב לכל ביס הנכנס לפה וגם לכל שלוק, ועדיין לא הצלחתם לרדת במשקל. מסתבר שגם זו תופעה שכיחה. יש עוד כל מיני מצבים מסוימים בהם לא נאכל הרבה ועדין נעלה או לא נרד במשקל.

סיבות נוספות- סטרס

סטרס- מתח זה מצב שכיח מאוד בחברה המערבית, כולנו חווים סטרס כרוני במידה כזו או אחרת. לחץ כלכלי, לחץ בכבישים, מתח ממערכות יחסים ואי נעימויות, מתח סביב המראה שלי והאם אני מחזיקה את הבטן בפנים שלא יראו…אנחנו יכולים לריב עם מישהו ולהיות מוטרדים בעקבות כך 3 שבועות וכל הזמן הזה להרגיש מתח ותסכול ועצבים.

למתח סטרס הגוף מפריש קורטיזול שזה הורמון אנבולי שמעודד אגירה וצבירת שומן. במצב הזה לגוף מאוד קשה לשחרר את השומן העודף.

כאשר חיות חוות סטרס זה בדרך כלל מקרה נקודתי. כרגע יש סכנת איום על החיים שלהן, והן בורחות. כאשר הן מגיעות למקום מחבוא או מקום בטוח הן מתנערות ונרגעות באמת. יכולות לנוח. לעומת זאת, אנחנו- בני האדם חיה מופלאה ומתוחכמת יותר ובקטע הזה גם לרעה, כאשר אנחנו חווים סטרס הסטרס הוא לא נגמר בסוף העניין הוא נשאר בתוכנו, אנחנו נחפור על זה, נפתח מחשבות אובססיביות, אנחנו שומרים בגוף שלנו פוסט-טראמות וזיכרונות גם מהילדות המוקדמת ויש אומרים גם מגלגולים קודמים, ואז כשאני הולכת ברחוב ושומעת נביחה של כלב, הגוף שלי זוכר שננשכתי והגוף כבר מגיב בחרדה ובפחד גם אם לא היה איום מיידי. אם בילדות שלי ההורים צעקו המון ורבו, יכול להיות שכל פעם שאני אשמע צעקות- משהו בי ירגיש איום וסכנה. כלומר, אנשים מסתובבי לעיתים עם תחושת איום מתמיד ברמה הרגשית גם אם אין כזה איום כרגע והגוף שלהם מפריש כל הזמן קורטיזול ואדרנלין. רמות גבוהות של קורטיזול ואדרנלין באופן קבוע שגורמות לתיאבון מוגבר, הצטברות שומן באזור הבטן, יתר לחץ דם, חילוף חומרים איטי, תנודות במצב הרוח ועוד

כאשר אנחנו רוצות מאוד לרדת במשקל. וזה חשוב לנו הכי הרבה בעולם. מה שמנהל אותנו הרבה פעמים זה הפחד להשמין, הפחד שלא אצליח להחזיק את התפריט שהחלטתי עליו והדבר הזה הבושה מהגוף, הפחד שיראו שעליתי קילו מייצרים גם הם המון מתח וחרדות בפני עצמם ועשויים לתקוע את הירידה במשקל.

סיבות נוספות- גיל ומצב הורמונלי

ככל שהגיל עולה, מסת השריר יורדת בהדרגה אלה אם אנחנו אוכלות המון חלבון ובונות שריר באופן מיוחד. ככל שמסת השריר יורדת- זו המסה שגם שורפת את רוב הקלוריות ולכן יותר קשה לשמור על המשקל שהיה לנו מקודם והרבה פעמים, לגיל מלווה גם השמנה. כמו גם ככל שהגיל עולה מצטברות לעיתים גם בעיות רפואיות ובעיות אורטופדיות שמונעות מאיתנו לעשות את אותה הפעילות האינטנסיבית שחלקנו עשינו בעבר. אם בעבר יכולתי לרוץ שעה, בגיל 65 הרבה פעמים זו תהיה הליכה של שעה.
יש יתרונות וחסרונות בגיל המבוגר, אחד הבעיות זה שהאנרגיות לעיתים יורדות, הילדים עזבו את הבית ויש פחות השקעה בכל מה שקשור לבישול ואפייה. ואז אוכלים גם פחות בריא.

המצב ההורמונלי יכול להיות קשור לבעיות קונקרטיות כמו תסמונת קושינג או תת פעילות בלוטת התריס- שאחראית על חילוף החומרים, תסמונת השחלות הפוליציסטיות ומעבר לזה באופן כללי חוסר איזון הומונלי שקשור בגיל או שלא. יכול להיות קשור בתזונה דלה או בחוסר פעילות גופנית ועודף סטרס. רמת האסטרוגן יורדת רמת הפרוגסטרון עולה. וזה גורם לעלייה במשקל ובפרט להשמנה בטנית, עייפות כרונית, בעיות שינה, תסמונת קדם ויסתית, נשירת שיער, בעיות עיכול. ניתן לאזן את עצמנו הורמונלית ע"י תזונה מתאימה ופעילות גופנית ותוספי תזונה.

תסמונת קושינג– הפרעה הורמונלית הנובעת כתוצאה מהפרשה מוגברת של קורטיקוסטרואידים מהקורטקס של בלוטת יותרת הכליה. התסמינים המרכזיים של התסמונת הם הפרעות בשומני הדם, קרישיות יתר, אי סבילות לגלוקוז או סוכרת, יתר לחץ דם, בצקות, חולשת שרירים, עור דק ושברירי, אקנה וכמובן שגם השמנה מרכזית, עליה במשקל, רקמת שומן עודפת בצוואר האחורי ובגב ופנים עגולות (פני ירח).

תת פעילות בלוטת התריס (היפו תירואידיזם)– הפרעה הורמונלית שמקורה בבלוטת התריס עצמה (תת פעילות ראשונית), בירידה בהפרשת ההורמון שנקרא TSH (תירואיד סטימולייטין הורמון)  או בירידה בהפרשת ההורמון הנקרא TRH (ראשי התיבות של Thyroid Releasing Hormone). התסמינים כוללים תשישות, עצירות, אי סבילות לקור, כאבי שרירים, אי סדירות בווסת, הפרעות ריכוז, יובש בעור, עלייה במשקל, יתר לחץ דם, אנמיה ועוד.

מיעוט באכילה

למה כתוצאה ממיעוט אכילה ניתן להשמין? הגוף שלנו הינו רקמה חיה ונושמת. הגוף לצורך עבודתו היומיומית (נשימה, כיווץ שרירים לא רצוניים- שריר הלב למשל, העברת סיגנלים תוך תאיים, חשיבה, שינה ועוד) דורש אנרגיה. אנרגיה זו נקראת האנרגיה הבזלית. לזה ניתן להוסיף אנרגיה שאנו מוצאים כתוצאה מפעילות גופנית ואנרגיה כתוצאה מעיכול. ישנה אנרגיה נוספת שאנו עלולים לבזבז אם חום הגוף עלה או שאנו מתמודדים עם מחלה כלשהי או קושי בנשימה. בעולם הדיאטה למדנו שצריך לאכול כמה שפחות, לצמצם ולצמצם את כמות הקלוריות ולדאוג במקביל ליותר הוצאה קלוריות, וכמובן להגיע למאזן אנרגיה שלילי.

למדנו שזוהי המשוואה הוודאית לירידה המיוחלת במשקל. מסתבר שכאשר הגוף מקבל פחות קלוריות ממה שהוא באמת צריך לתפקודו, הוא נכנס למצב שנקרא סטרס, מצב בו חילוף החומרים יורד. הגוף מתייעל ושורף פחות קלוריות. במצב כזה, כל קלוריה עודפת שנכניס הגוף ירצה לשמר אותה במאגרי השומן שלו. וכך קורה שאכלנו מעט במשך כל השבוע, ובסוף שבוע הרשינו לעצמנו "לחגוג", ואופס – המשקל מראה עלייה.

הגוף יודע מה הוא צריך לקבל, ואם נעצור רגע בין ביס לביס ונקשיב קצת לבטן מה היא אומרת לנו נלמד לזהות את האותות הפנימיים הקוראים לנו, "הלו תעצור, שבעתי, טוב לי ככה", או "לא שבעתי, תן לי עוד". אם אנו מתעלמים מהאותות האלה מסיבות שונות ומשונות ואנו אוכלים מתחת לצורכנו אזי, נתקע במשקל וכאשר נאכל יותר, נעלה במשקל. ואם אכלנו מעל לצורכנו, מצב בו נרגיש "מפוצצים", במצב זה תהיה כמובן מגמת עלייה במשקל. בטיפול וליווי לאורח חיים בריא מתאימים לך את כמות הקלוריות לצרכייך. מוצאים את האיזון הנכון. אז מתחילה להתעורר משנתה הירידה במשקל. דיאטה לא צריכה להיות סבל, צריך ללמוד לאכול נכון בהתאם לצורכי גופינו. ולהתחשב גם בצורכי נפשנו.

 

דילוג לתוכן